<h1>בה"ג הלכ' בבא בתרא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע. מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסים לבנים בונים, הכל כמנהג המדינה, בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים, בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה, בכפסים זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים, בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה, הילכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם. (ג'.) גויל אבני דלא משפיין, גזית אבני דמשפיין, כפיסים ארחי, לבנים לבני. (ד':) הוצא, אמר רב נחמן סניפי דכי לבר, וניסניף מלגאו, אתי חבריה ועביד מההוא גיסא ואמר דידי ודידך הוא, הכא נמי אתי שרי להו ואמר דידי ודידך הוא, דשריק ליה בטינא, מקפיל ליה קיפולא, מידע ידיע. אביי אמר הוצא לא סגי ליה אלא בשטרא, ובחזית נמי סגי ליה.
<h2>דף ה.</h2>
רוניא אקפיה רבינא מארבע רוחותיו, אמר ליה הב לי מאי דגדרי, אמר ליה לא, הב לי דמי קנים בזול, לא ניחא לי, הב לי אגר נטרא, לא ניחא לי, יומא חד אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי קיבורא דאהיני מיניה, אזל לאיתויי רמא ביה קלא, אמר ליה שבקיה עיזא בעלמא הוא, אמר ליה אטו עיזא לא מכלינא ליה, אמר ליה ולאו גברא בעי לאכלויי, אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל פייסיה ואי לא דייננא לך כרבי יוסי ואליבא דרב הונא דאמר הכל לפי מה שגדר. רוניא זבן ארעא אמצרא, סבר רבינא לסלוקיה, אמר ליה רב ספרא בריה דרב ייבא אמרי אינשי ארבעי לצלא וארבעי לצללא.
אמר רבי שמעון בן לקיש הקובע זמן לחבירו ובא בזמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני, אינו נאמן, ולואי שיפרע אדם בזמנו. והילכתא כרבי שמעון בן לקיש ואפילו מיתמי, ואף על גב דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, חזקה לא עביד איניש דפרע בגו זמניה.
<h2>דף ו.</h2>
אמר רב נחמן אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי, לכשורי אחזיק להורדי, רב יוסף אמר אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, לכשורי לא אחזיק להורדי, איכא דאמרי אמר רב נחמן אחזיק להורדי אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי, ואמר רב נחמן אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי לשפכי לא אחזיק לנטפי, ורב יוסף אמר אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי, איכא דאמרי אמר רב נחמן אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי לשפכי אחזיק לנטפי אבל לא לצריפא דאורבני, ורב יוסף אמר אפילו לצריפא דאורבני, והילכתא כרב נחמן כלישנא בתרא, והילכתא כרב יוסף בצריפא דאורבני.
<h2>דף ו:</h2>
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה הרי זה משתמש בכתליה ובזיזיה עד ארבע אמות, ובעובי הכותל במקום שנהגו, אבל בתרביץ אפדני לא, ורב נחמן אמר אפילו תרביץ אפדני, אבל רחבה שאחורי בתים לא, ורבא אמר אפילו רחבה שאחורי בתים.
אמר רבינא האי כשורתא דמטללתא עד תלתין יומי לא הוי חזקה מכאן והילך הוי חזקה, ואי חבריה בטינא מאלתר הוי חזקה.
אמר אביי שני בתים משני צידי רשות הרבים, זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף, מאי איריא רשות הרבים אפילו רשות היחיד נמי, רשות הרבים איצטריכא ליה, מהו דתימא מצי אמר ליה סוף סוף אנת לא בעית איצטנועי מבני רשות הרבים, קמ"ל דאמר ליה בני רשות הרבים ביממא חזו לי בליליא לא חזו לי אנת קא חזית לי בין ביממא ובין בליליא, בני רשות הרבים כי קאימנא חזו לי כי יתיבנא לא חזו לי ואנת חזית בין כי קאימנא ובין כי יתיבנא, בני רשות הרבים כי מעיינין חזו לי כי לא מעיינין לא חזו לי ואנת ממילא נמי חזית לי. אמר מר זה שלא כנגד זה ומעדיף, פשיטא, לא צריכא דקדים חד מינייהו וקא עביד דידיה, מהו דתימא מצי אמר ליה אשלמיה לכוליה ואנא יהיבנא לך דמי, קמ"ל מצי אמר ליה מאי טעמא לא עבדת משום דמיתרע אשיתך אנא נמי מיתרע אשיתאי.
אמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו כופין אותו ועושין לו מעקה גבוה ארבע אמות. והילכתא דקיימא לן היזיק ראייה שמיה היזיק, אבל מגג לגג לא, ורב נחמן דידיה אמר ואפילו מגג לגג, ואין זקוק לו בארבע אמות אבל זקוק למחיצה עשרה, ומאי שנא, התם משום היזיק ראייה בעי ארבע אמות אבל הכא משום נתפש עליו כגנב הוא ובעשרה טפחים לא מצי דנישתמיט ליה בציר מעשרה מצי משתמיט ליה.
שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה כנגדי ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה, אם היתה חצירו למעלה מגגו של חבירו אין זקוק לו.
הנהו בי תרי חד הוה דאיר עילאי וחד תתאי איחביס ביתא אמר ליה תחתאי לעילאי תא ליסתריה וליבנייה, אמר ליה אנא שפיר דיירנא אמר ליה אנא סתרנא לה ובנינא לה, ולית לי דוכתא למידר, אוגרנא לך ביתא, לא מצינא דאטרח, לא קא מיתדר לי, אמר ליה חוק בארעך שוף אכריסך עול שוף אכריסך פוק, אמר רב חמא דינא קאמר ליה. והני מילי דלא קא מטו כשורי למטה מעשרה אבל מטו כשורי למטה מעשרה מצי א"ל רשותא דתתא הוא, ולא אמרן אלא דלא אתני ליה בהדיה בעיקרא אבל אתני מעיקרא סתר ובאני, וכמה, אמר רב נחמן כי דדיירי אינשי, וכמה, אמר רב הונא בריה דרב יהושע כדעיילן איסורייתא דמחוזא ונפקן.
<h2>דף ז.</h2>
ההוא גברא דבנא אשיתא להדי כוי דחבריה, אמר ליה קא מאפלת ליה לביתא. אמר ליה סכירנא להו להני ופתחנא לך כוי מעילאי, אמר ליה קא מרעע לאשיתאי, אמר ליה סתרנא לה עד הכא ובנינא לה מרישא ועבידנא לך כוי מלעיל, אמר ליה אשיתא פלגא חדתא ופלגא עתיקא לא קאי, סתרנא לה ובנינא לה לכולה אשיתא, אשיתא חדא חדתא בכוליה ביתא עתיקא לא קא קיימא, סתרנא ליה ובנינא ליה לכוליה ביתא, לית לי דוכתא למידר, אנא אוגרנא לך מדידי, לא מצינא דאטרח, אמר רב חמא דינא קאמר ליה, הא תו למה לי היינו הך, הא קמ"ל אף על גב דדיירי בה לתיבנא וציבי.
הנהו תרי אחי דפלגי בהדי הדדי חד מטייה איספלידיה וחד מטייה תרביצא, קא בני אשיתא אפומא דאספלידיה דחבריה, אמר ליה קא מאפלת עלאי, אמר ליה בדנפשאי קא בנינא, אמר רב חמא דינא קא"ל.
<h2>דף ז:</h2>
ההוא שטרא דיתמי דנפק תברא עילויה, אמר רב חמא לא מקרע קרעינן ליה ולא אגבויי מגבינן ביה, אגבויי לא מגבינן ביה דהא איכא תברא עילויה, מקרע לא קרעינן ליה דילמא לכי גדלי יתמי מייתו ראייה ומרעי ליה. שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא הילכתא מאי, שלח ליה בכולהי הילכתא כרב חמא, לבר מתברא, דאחזוקי סהדא בשקרי לא מחזקינן, מר זוטרא בריה דרב נחמן אמר בהא נמי הילכתא כרב חמא דאם איתא דתברא מעליא הוא איבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון.
כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר, רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצירות ראויות לבית שער. כופין אותו לעשות לעיר חומה דלתים ובריח, רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העירות ראויות לחומה. תניא רשב"ג אומר לא כל עירות ראויות לבית שער אלא הסמוכה לרשות הרבים ראויה לבית שער ושאינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער, ורבנן, זימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילי טובא. כופין אותו לעשות לעיר חומה דלתים ובריח, תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל עיירות ראויות לחומה אלא עיר הסמוכה לספר ראויה לחומה עיר שאינה סמוכה לספר אינה ראוייה לחומה, ורבנן, דמיקרי גיאסא ועיילי להתם.
בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי שבח ממון הן גובין או לפי שבח נפשות הן גובין, אמר ליה לפי שבח ממון הן גובין ואלעזר ברי קבע בה מסמרות. איכא דאמרי בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי שבח ממון הן גובין או לפי קרוב בתים, אמר ליה לפי קירוב בתים הן גובין ואלעזר ברי קבע בה מסמרות.
<h2>דף ח.</h2>
אמר רב פפא לשורא ולפרשא ולטורזינא רמינן איתמי, כללא דמילתא כל היכא דאית להו נטירותא ליתמי רמינן עלייהו. תני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים, ש"מ פדיון שבויים מצוה רבה היא.
<h2>דף יא.</h2>
אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה, רבי יהודה אומר תשעה חצאי קבין לזה ותשעה חצאי קבין לזה, ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה, רבי עקיבא אומר בית רובע. ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך ולא את הטלית לא את המרחץ ולא בית הבד ולא בית השלחין עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה, אימתי בזמן שאין שניהם רוצין, אבל בזמן ששניהם רוצין אפילו פחות מיכן יחלוקו, ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצין לא יחלוקו. אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים.
<h2>דף יב:</h2>
ההוא גברא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיה, כי הוו קא פלגי אמר להו בעינא דתפלגו לי אמצראי, אמר רבה כגון זה כופין על מידת סדום, מתקיף לה רב יוסף אמאי לימרו ליה מעלינן לה עלך כנכסי דבי מר מריון, והילכתא כרב יוסף. חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא, אמר רבה כגון זה כופין על מידת סדום, מתקיף לה רב יוסף האי מידויל והאי לא מידויל, והילכתא כרב יוסף. תרוייהו אחד נגרא, אמר רב יוסף בהא ודאי כופין על מידת סדום, מתקיף לה אביי לימא ליה בעינא לאפושי אריסי, והילכתא כרב יוסף ואפושי אריסי לאו מילתא היא.
<h2>דף יג.</h2>
חד גיסא נהרא וחד גיסא נגרא פלגין לה קרנא זול.
איתמר רב הונא אמר אית דינא דגוד או איגוד, ורב נחמן אמר לית דינא דגוד או איגוד. אמר אמימר (י"ג:) הילכתא אית דינא דגוד או אגוד, אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי, אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, ולא, והא רבין בר חיננא ורב דימי מנהרדעא שבק להון אבוהון תרתי אמהתא חדא הוה ידעא מיפא ובשולי וחדא הוה ידעא ביסתרקי אתו לקמיה דרבא אמר להו לית דינא דגוד או אגוד, שאני התם דכל חד וחד ניחא ליה בתרויהו, והא כתבי הקודש דכל חד וחד ניחא ליה בתרויהו ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשני כריכות חולקין, תרגמה רב שלמן ששניהם רוצין.
<h2>דף יג:</h2>
ובכתבי הקדש אף על פי ששניהם רוצין לא יחלוקו. אמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשתי כריכות חולקין.
<h2>דף יז.</h2>
לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו, ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת הכובסין, אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. מרחיקין את הריחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב, ואת התנור שלשה מן הכליה שהן ארבעה מן השפה.
<h2>דף כא:</h2>
אמר רבה מקרי דרדקי שתלא וטבחא ואומנא וספר מתא כולן מותרין הן ומסלקין להם בלא התראה, כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד דמי.
<h2>דף כב.</h2>
אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקים רחיא גביה, דינא הוא דמעכיב עילויה דאמר ליה קא פסקת ליה לחיותאי. הנהו דקולאי דאייתו דיקלי לבבל ביום דשוקא אתו בני מתא וקא מעכבי עיליהו, אתו לקמיה דרבינא אמר להו מעלמא קאתי ולעלמא קא מזבניא, והני מילי ביומא דשוקא אבל בשאר יומי לא, וביומא דשוקא נמי לא אמרן אלא לזבוני בשוקא אבל אהדורי במתא לא. הנהו עמרויי דאייתו עמרא לפום נהרא, אתו בני מתא וקא מעכבין עילויהו, אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עילויכו, אמרו ליה אית לן אשראי במתא, אמר להו זילו זבינו שיעור חיותיכו עד דעקריתו אשראי דילכו ואזליתו.
<h2>דף כג.</h2>
רב יוסף הוה ליה הנהו אומני בשיבבותיה הוו יתבי תותי תאלי, אתו עורבי שקלי דמא וסלקי ויתבי בתאלי ומפסדי להו לתמרי, אמר ליה רב יוסף לאביי אפיקו לי קורקור מהכא, והא גרמא היא, אמר ליה האמר רב טובי בר רב מתנה זאת אומרת גרמא בנזקין אסור, והא אחזיקו להו, אמר ליה האמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין, ולאו איתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא רב זביד אמר בבית הכסא, אמר ליה הני לדילי כקוטרא וכבית הכסא דמו לי.
<h2>דף כח.</h2>
חזקת הבתים הבורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכין ובית הבדים ובית השלחין והעבדים וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום, שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום. אמר רבי יוחנן שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים מנין לחזקה שהיא שלש שנים, משור המועד, מה שור המועד כיון דנגח ליה שלש נגיחות נפק ליה מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד אף הכא נמי כיון דאכלה לה תלת שנין נפקא לה מרשות מוכר וקמה לה בחזקת לוקח. רבא אמר (כ"ט.) שתא קמא מזדהר איניש בשטריה תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר. אמר רב הונא שלש שנים שאמרו והוא שאכלן רצופות, מאי קמ"ל תנינא חזקתן שלש שנים מיום ליום, מהו דתימא מיום ליום לאפוקי מקוטעות ולעולם אפילו מפוזרות, קמ"ל.
<h2>דף כט:</h2>
רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבנו אמתא מר אישתמש בה ראשונה שלישית וחמישית ומר אישתמש בה שניה רביעית וששית, נפק ערער עילויה, אתו לקמיה דרבא אמר להו אתו מאי טעמא עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי, לעלמא נמי לא הוי חזקה, ולא אמרן אלא דלא כתבי איטרא אבל כתבו איטרא קלא אית לה למילתא.
ההוא עובדא דהוה בנהרדעא דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא, אמר ליה מינך זבנתה ואכלית שני חזקה, אמר ליה אנא בשוכני גואי הואי, אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל בריר שני אכילתך, א"ל דינא הכי, המוציא מחבירו עליו הראיה. ורמי דרבא אדרבא ורמי דרב נחמן אדרב נחמן, (ל'.) דההוא דאמר ליה לחבריה נכסי דבי סיסין מזביננא לך, הואי איכא חדא ארעא דהוה מיקריא דבי סיסין, אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו דבי סיסין היא, אמר ליה רבא דינא הכי, המוציא מחבירו עליו הראיה, קשיא דרבא אדרבא קשיא דרב נחמן אדרב נחמן, דרבא אדרבא לא קשיא, הכא לוקח קאי התם מוכר קאי בנכסי. דרב נחמן אדרב נחמן לא קשיא, התם כיון דאמר ליה דלאו דבי סיסין ומיקריא דבי סיסין עליה לאתויי ראיה דלאו דבי סיסין היא, אבל הכא לא יהא אלא דנקיט שטרא, מי לא אמרינן ליה קיים שטרך ונחות לנכסי.
<h2>דף ל.</h2>
ההוא עובדא דהוה במחוזא דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבנתא ודרית בה שני חזקה, אמר ליה אנא בשוקי בראי הואי, אמר ליה והא אית ליה סהדי דכל שתא הוה אתית תלתין יומי, אמר ליה הנהו תלתין יומין בשוקאי הוה טרידנא, אמר רבא עבידי אינשי דטרידי בשוקייהו תלתין יומי.
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא, אמר ליה מפלניא זבנתה דזבנה מינך, אמר ליה לאו קא מודית דארעא דילי היא ואנת מינאי לא זבנתה זיל לאו בעל דברים דילי אנת, אמר רבא דינא קאמר ליה.
<h2>דף ל:</h2>
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא, מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה, אמר ליה פלניא גזלנא הוא, והא אית לי סהדי דאימליכי בך ואמרת לי זיל זבין, דאמינא השיני נוח לי והראשון קשה ממנו, אמר רבא דינא קאמר ליה, כמאן כאדמון, דתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר יכול לומר לו השיני נוח לי והראשון קשה ממנו, וחכמים אומרים איבד את זכותו, אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון אלא בחותם דקא עביד מעשה, אבל הכא דיבורא הוא, עביד איניש דמקרי ואמר.
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא, מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה, א"ל פלניא גזלנא הוא, והא אית לי סהדי דאתית לגבאי באורתא ואמרת לי זבנה נהלי, דאמינא איזבון דינאי, אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה.
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא, א"ל מפלניא זבנתא ואכלתה שני חזקה, והא נקיטנא שטרא דזבינא לי הא ארבעי שני, א"ל מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה נפישתא קאמינא, אמר רבא עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה, והני מילי דאכלה שבע שנין דקדמיה חזקיה דידיה לשטריה דהך, אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו.
<h2>דף לא.</h2>
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתיה והאי אייתי סהדי דאכלא שני חזקה, אמר רבא מה לי לשקר איבעי א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה, אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. הדר אמר ליה אין דאבהתך היא ואנא זבנתה מינך והאי דאמרי דאבהתיי דסמיך לי עלה כי דאבהתיי, טוען וחוזר וטוען או לא, עולא אמר טוען וחוזר וטוען, נהרדעי אמרי אין טוען וחוזר וטוען, אמר אמימר אנא מסבי נהרדעא אנא וסבירא לי דטוען וחוזר וטוען, והילכתא טוען וחוזר וטוען, והני מילי כי יתיב בי דינא דטוען וחוזר וטוען, אבל נפק מבי דינא והדר אתא וטען לא. ומודה עולא היכא דא"ל של אבותי ולא של אבותיך דאינו טוען וחוזר וטוען, אי נמי קם בי דינא ולא טען ונפק והדר וטען דאינו טוען וחוזר וטוען, דאמרינן טענתא אגמרוה. ומודו נהרדעי היכא דאמר ליה של אבותי שלקחוה מאבותיך דטוען וחוזר וטוען, אי נמי קם בראי ולא טען ועל לבי דינא וטען דטוען וחוזר וטוען, מאי טעמא עביד איניש דלא מגלי טענתא אלא בבי דינא.
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה, אמר רב נחמן אוקי אכילתא להדי אכילתא ואוקי נכסי בחזקת אבהתא, אמר ליה רבא והא עדות מוכחשת היא, אמר ליה נהי דאיתכחש באכילתא באבהתא לא איתכחש. לימא רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי, דאיתמר שני כיתי עדים המכחישות זו את זו אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי, לימא רב נחמן דאמר כרב הונא ורבא דאמר כרב חסדא, אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דרב הונא, רב נחמן כרב הונא, ורבא, עד כאן לא קאמר רב הונא התם אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא.
<h2>דף לא:</h2>
אבל אייתי סהדי דאבהתיה היא, אמר רב נחמן אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. מיתיב רבא ואיתימא רב זירא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, הרי זו לא תינשא ואם נישאת לא תצא, רבי מנחם ברבי יוסי אומר תצא, אמר רבי מנחם ברבי יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואחר כך נשאת תצא אבל נשאת ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא, א"ל אנא סברי למיעבד בה עובדא, כיון דאותיבתן את ואותבן נמי רב המנונא מסורא לא עבידנא בה עובדא. נפק עבד בה עובדא, מאן דחזא סבר טעות היא בידו, ולא היא משום דאשכחן דתליא באשלי רברבי, דתנן ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד, אמר רבי אלעזר אימתי בזמן שיש עוררים אבל בזמן שאין עוררים מעלין לכהונה על פי עד אחד, רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד, רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא, וכי תימא ערער [חד] איכא ביניהו, והאמר רבי יוחנן הכל מודים שאין ערער פחות משנים, אלא הכא במאי עסיקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחיתניה, והדר אתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסיקניה, והדר אתו תרי סהדי ואמרי דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחיתניה, והדר אתא עד אחד ואמר דכהן הוא, דכולי עלמא מצטרפין לעדות והכא במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי, תנא קמא סבר כיון דאחיתניה לא מסקינן ליה וחיישינן לזילותא דבי דינא, ורבן שמעון בן גמליאל סבר אנן אחיתנן ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. מתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו בי תרי נמי, אלא אמר רב אשי דכולי עלמא אנן אחיתנן אנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן, והכא בלצרף עדות קא מיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחת, ר' יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד, רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולמחר כשיבוא חבירו שומעין, והילכתא בתרויהו מצטרפין.
<h2>דף לב.</h2>
(תוספתא כתובות פ"ב) איזהו ערער, אמרו היאך קפץ פלוני לכהונה שלא נטל חלקו מימיו ושלא נשא כפיו מעולם אין זה ערער, שהוא בן גרושה או בן חלוצה נתין או ממזר הרי זה ערער.
<h2>דף לב:</h2>
ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהא ארעא, א"ל מינך זבנתה והא שטרא, (ל"ב:) א"ל שטרא זייפא הוא, גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא דזיפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא ליהוי בידאי כל דהו, אמר רבה מה לי לשקר, איבעי אמר שטרא מעליא הוא, א"ל רב יוסף אמאי קא סמיך מר אהאי שטרא, האי שטרא חספא בעלמא הוא. ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והאי שטרא, אמר ליה זייפא הוא, גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא דזיפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא ליהוי בידאי כל דהו, אמר רבה מה לי לשקר איבעי אמר שטרא מעליא הוא, אמר ליה רב יוסף במאי קא מפיק מר הני זוזי מהאי בהאי שטרא, האי שטרא חספא בעלמא הוא. אמר רב אידי בר אבין הילכתא כוותיה דרבה בארעא והילכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי, הילכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקו, והילכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי היכא דקיימי לוקמו.
ההוא ערבא דאמר ליה ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתיה למלוה עלך והא שטרא, אמר ליה ולא פרעתך, ולא הדרת שקלתינהו מינאי, שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי אמר אביי מאי תיבעי ליה הא איהו דאמר הילכתא כוותיה דרבה בארעא והילכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי, והני מילי היכא דאמר ליה הדרת יזפת מינאי, אבל אמר ליה אהדרתינהו ניהלך מחמת דשייפי וסומקי הוו אכתי איתיה לשעבודא דשטרא עליה.
רבא בר שרשום הוה איכא עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי, אמר ליה אביי אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, אמר ליה ארעא הוה נקיטנא בשטרא מאבוהון דיתמי (ל"ג.) ואכלתה שני חזקה והא אית לי זוזי אחריני עליה, ואמינא אי מהדרנא לה לארעא ואמינא דאית לי גביה זוזי הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, אלא אוכלה שיעור זוזיי דכי מהדרנא להו ארעיהו מיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי כי אמינא דאית לי זוזי אחריני עליה מהימננא, אמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא איכא קלא עלה דארעא דיתמי היא, אלא אהדרה ניהלייהו ולכי גדלי יתמי זיל אישתעי דינא בהדיהו.
<h2>דף לג.</h2>
קריבי דרב אידי בר אבין כי הוה קא שכיב אמר להו דיקלא לקריבאי, אתא רב אידי בר אבין אמר אנא מקרבנא, אתא ההוא גברא אמר אנא מקרבנא טפי, אוקמיה רב חסדא בידיה, לסוף אודי דרב אידי בר אבין מקרב טפי, אתא לקמיה דרב חסדא אוקמיה בידיה, אמר ליה ליהדר לי פירי דאכל עד האידנא, אמר רב חסדא זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא איהו אמאן קא סמיך אהאי והא איהו קאמר דאנא מקרבנא טפי, אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, כיון דאודי אודי.
<h2>דף לג:</h2>
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתיה היא והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה, אמר רב חסדא מה לי לשקר איבעי אמר מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה. אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן.
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא, מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה, אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי שני, אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי, אמר רב זביד ואם טען ואמר לפירות ירדתי נאמן, מי לא אמר רב יהודה מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר איגזריה לדיקלא דפלניא דזבנתיה מיניה מהימן, מאי טעמא, לא חציף איניש דאכיל פירי דלאו דידיה, אי הכי ארעא נמי, ארעא אמרינן ליה הבה שטרך, אי הכי פירי נמי, שטרא לפירי לא עבדי אינשי.
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא, אמר ליה מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה, אזל אייתי חד סהדא דאכלה שני חזקה, סבור רבנן קמיה דאביי למימר היינו נסכא דרבי אבא, דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא קמיה, אייתי חד סהדא דמחטף חטפיה, אמר ליה אין חטפי ודילי חטפי, אמר רבי אמי (ל"ד.) היכי נידיינו דייני להאי דינא, לישלים, ליכא תרי סהדי, ליפטריה, איכא חד סהדא, לישתבע, כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן, אמר ליה רבי אבא הוה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, אמר ליה מי דמי, התם חד סהדא לאורועי קא אתי אי אתי אחרינא בהדיה מפקינן לה מיניה, הכא חד סהדא לסיועיה קא אתי אי אתי אחרינא בהדיה מוקמינן לה ברשותיה, אלא אי דמי ודאי הא דרבי אבא לחד סהדא ותרתין שנין ולפירי.
<h2>דף לד:</h2>
ההוא ארבא דהוה קא מינצו עלה בי תרי, האי אמר דידי וחד אמר דידי היא, קדים אתא חד מינייהו לבי דינא, אמר להו תפשוה עד דמייתנא סהדי דדידי היא, תפשינן או לא תפשינן, רב הונא אמר תפשינן, רב יהודה אמר לא תפשינן, אזל טרח לא אשכח סהדי אמר להו אפקוה וכל דאלים גבר, מפקינן או לא מפקינן, רב יהודה אמר לא מפקינן רב פפא אמר מפקינן, והילכתא לא תפשינן ואי תפשינן לא מפקינן.
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, אמר רב נחמן כל דאלים גבר, ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני, התם ליכא למיקם עלה דמילתא הכא איכא למיקם עלה דמילתא, ומאי שנא מהא דתנן המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו, התם איכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר אבל הכא אי דמר לא דמר ואי דמר לא דמר. אמרי נהרדעי (ל"ה:) אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו, דתני רבי חייא גזלן של רבים לא שמיה גזלן, רב אשי אמר לעולם שמיה גזלן, ומאי לא שמיה גזלן, שלא ניתן להישבון.
<h2>דף לה:</h2>
חזקתן שלש שנים מיום ליום. אמר רבא ואי דלי ליה צנא דפירי, מאלתר הויא חזקה. אמר רבא ואם טען ואמר לפירות הורדתיו, נאמן, והני מילי בתוך שלש אבל לאחר שלש לא, אמר ליה רב אשי לרב כהנא אי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למיעבד, איבעי ליה למחויי, דאי לא תימא הכי הני משכנתא דסורא דכתבי בהו במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא גביה ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן, מי מתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא, אלא איבעי ליה למחויי הכא נמי איבעי ליה למחויי.
אמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי, מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת גוי אין לו חזקה אלא בשטר. אמר רבא ואי אמר האי ישראל לדילי אמר לי האי ישראל זבנתה מיניה, מהימן, מי איכא מידי דאי אמר גוי גופיה לא מהימן ואי אמר ישראל משמיה דגוי מהימן, אלא דאי אמר ישראל קמאי דידי זבנה גוי מינך מהימן, מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מנך.
<h2>דף לו.</h2>
אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר אגזריה לדיקלא דפלניא דזבנתיה מיניה מהימן, מאי טעמא, לא חציף איניש דאכיל פירי דלאו דיליה.
ואמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה, מאי טעמא, מימר אמר מאי דעבד נמי ערודי אכלי ליה.
אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זו חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה. אמר רב יוסף אכלה שחת לא הוי חזקה, ואי בצוור מחוזא קיימא, הוי חזקה. אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה. אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה.
דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינן בהו.
והעבדים. עבדים יש להן חזקה, והאמר רבי שמעון בן לקיש הגודרות אין להם חזקה, אמר רבא נהי דאין להם חזקה לאלתר אבל לאחר שלש שנים יש להן חזקה.
אמר רבא קטן המוטל בעריסה יש לו חזקה, פשיטא, לא צריכא דאית ליה אימא ועיילא ונפקא התם, מהו דתימא אימיה עייליתיה ונשיתיה, קמ"ל דאימיה לא מנשיא ברה.
הנך עיזי דאכלן חושלי בנהרדעא אתא מרי חושלא וקא תפיש בהו וקא טעין טובא, אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן, והאמר רבי שמעון בן לקיש הגודרות אין להם חזקה, שני עיזי דמסירן לרועה, והא איכא צפרא ופניא, בנהרדעא שכיחי טייעי ומידא לידא משלמי להו.
<h2>דף לח:</h2>
אמר רב הילכתא אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה, תרתי, לא קשיא כאן שברח מחמת ממון כאן שברח מחמת מרדין.
היכי דמי מחאה, אמר רב זביד אמר פלניא גזלנא הוא גזלא לארעאי לא הויא מחאה, גזלנא הוא תבענא ליה בדינא הויא מחאה. אמר להו לא תימרו ליה, אמר רב זביד הא קאמר לא תימרו ליה, רב פפא אמר לדיליה לא תימרו ליה לאחריני אמרו להו, חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה. אמרי לא אמרינן ליה, אמר רב זביד הא קאמרי דלא קאמרינן ליה, רב פפא אמר לדיליה הוא דלא אמרינן ליה לאחריני אמרינן להו, חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה. אמר להו לא תיפוק לכו מילתא, אמר רב זביד הא קאמר לא תיפוק לכו מילתא. אמרי דלא נפקא לן מילתא, אמר רב פפא הא קאמרי דלא נפקא לן מילתא, רב הונא בריה דרב יהושע אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולא אדעתיה.
<h2>דף לט:</h2>
גדול בר מיניומי הוה ליה מחאה למחוי, אשכחינהו לרב הונא וחייא בר רב ורב חלקיה בר טובי מחא קמייהו, לשנה אתא וקא ממחי, אמרי ליה לא צריכת, הכי אמר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות. אמר רבא הילכתא צריך למחות בסוף כל שלש ושלש שנים. תני בר קפרא עירער וחזר ועירער, אם מחמת טענה ראשונה עירער הויא מחאה, ואי לא, לא הויא מחאה. אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.
<h2>דף מ.</h2>
מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, דסתם קניין לכתיבה עומד. וקיום שטרות בשלשה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא כתבינן מודעא אלא על מאן דלא ציית דינא, אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפילו עלי ועלך. אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנחנא סהדי ידעינן ביה באונסא דפלניא, לאו מודעא היא. (מ"א:) מודעא דמאי, אי דמתנה וגט, גלוי מילתא בעלמא הוא, אלא דזביני, האמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני, לעולם דזביני, ומודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדיסא דההוא גברא דמשכין ליה פרדיסיה לחבריה לעשר שני כי אכלה תלת שני אמר ליה אי מזבנת ליה ניהלי מוטב ואי לא כבישנא ליה לשטראי ואמינא לקוחה היא בידי. (ב"מ ע"ב.) אזל אקנייה לבנו קטן והדר זבניה, זביני לא הוו זביני. זוזי כמלוה בשטר דמו וטריף ממשעבדי, או דילמא כמלוה על פה דמו ולא טריף ממשעבדי, ומה דאכל מיניה אבק ריבית הוא ואין יוצא בדיינין.
<h2>דף מ:</h2>
אמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה. היכי דמי מתנתא טמירתא, אמר רב יוסף [דאמר להו לסהדי זילו אטמירו וכתבו ליה, איכא דאמרי אמר רב יוסף] דאמר להו לעדים לא תיתיבו בשוקי ובברייתא ותכתבו לה, מאי בינייהו, איכא בינייהו סתמא. איבעיא להו סתמא מאי, רבינא אמר לא חישיינן, רב אשי אמר חיישינן, והילכתא חיישינן.
<h2>דף מא.</h2>
כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה, אמר לו מה את עושה בתוך שלי, שלא אמר לי אדם דבר מעולם, אינה חזקה, שמכרתה לי שנתתה לי במתנה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה, הרי זו חזקה. הבא משום ירושה אין צריך טענה. אמר מר שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה, פשיטא, מהו דתימא האי שטרא הוה לי ואירכס וסבר אי אמינא מזבן זבינא לי אמרין לי אחוי שטרך הילכך נימא ליה אנן דילמא שטרא הוה לך ואירכס, וכגון זה פתח פיך לאלם הוא, קמ"ל. ואם אמר לו שמכרתה לי שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה, והבא משום ירושה אין צריך טענה.
<h2>דף מא:</h2>
ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שני אתא מרי ביתא אמר ליה מאי בעית בהאי ביתא, א"ל מפלניא זבנתה דזבנה מינך, אתו לקמיה דרבי חייא אמר ליה אי אית לך סהדי דדר ביה ההוא דמקמך אפילו חד יומא מוקימנא ליה בידך. אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה, וחזיתיה לדעתיה דאי אמר קמאי דידי זבנה מינך מהימן, מיגו דאיבעי אמר ליה אנא זבנתה מינך. אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתברא, דקתני הבא משום ירושה אין צריך טענה, טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, ודילמא לא טענה ולא ראיה בעי, ואיבעית אימא שאני לוקח דלא שדי זוזי בכדי.
<h2>דף מב.</h2>
שלשה לקוחות מצטרפין, אמר רב וכולן בשטר. תנו רבנן אכלה האב שנה והבן שתים, האב שתים והבן שנה, הרי זו חזקה. האב שנה והבן שנה והלוקח שנה, הרי זו חזקה. למימרא דלוקח אית ליה קלא, ורמינהי אכלה בפני האב שנה בפני הבן שתים בפני הבן שנה בפני האב שתים בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה אינה חזקה, אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם.
האומנין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה. אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה, ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב, במה דברים אמורים במחזיק, אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. (נ"ב:) אטו כל הני דאמרינן עד השתא לאו חזקה היא, הכי קאמרינן במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה, כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי, אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון הנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר דלמקנא בעלמא הוא דקא בעי, נעל וגדר ופרץ כל שהו הרי זו חזקה. תני רב שרביא בקידושין דבי לוי נעל וגדר ופרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה, בפניו אין שלא בפניו לא, אמר רבא בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקנה, שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקנה.
<h2>דף מב:</h2>
אבוה דשמואל ולוי תני שותף אין לו חזקה וכל שכן אומן, ושמואל תני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה, ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה.
<h2>דף מה.</h2>
מכריז רבא ואיתימא רב פפא דסלקין לעילא ודנחתין לתחתא, האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה ואתא גוי קאניס ליה מיניה, דינא הוא דמפצי ליה מיניה, ולא אמרן אלא שאין מכיר בה שהיא בת חמורו אבל מכיר בה שהיא בת חמורו לא, דאמר ליה הא ידעת, ולא אמרן אלא דאנסיה בלא אוכפיה אבל אנסיה באוכפיה, לא, דאמר ליה הא ידעת, אמימר אמר אפילו בכולהו נמי לא מיחייב למפצי ליה, סתם גוי אונסא הוא דכתיב (תהלים קמ"ד, י"א) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר.
<h2>דף מו.</h2>
תנו רבנן נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן, הרי זה משתמש בהן עד שיבוא הלה ויטול את שלו, בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, אמר רבי חייא וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי. אמר רב חייא בריה דרב נחמן לא שנו אלא הוא, אבל אשתו ובניו לא, דילמא איחלופי איחלף להו, והוא נמי לא אמרן אלא דאמר ליה טליתך סתם אבל אמר ליה טליתך, הא לאו טליתו היא.
<h2>דף מו:</h2>
שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ילמדנו רבינו עריס מעיד או אינו מעיד. הוה יתיב רב יוסף קמיה א"ל הכי אמר שמואל עריס מעיד, והתניא אינו מעיד, לא קשיא הא דאית ליה פירא בארעיה והא דלית ליה פירא בארעיה. ערב מעיד ללוה, והוא דאית ליה ארעא אחריתי. מלוה מעיד ללוה, והוא דאית ליה ארעא אחריתי. לוקח ראשון מעיד ללוקח שיני, והוא דאית ליה ארעא אחריתי. (מ"ז.) קבלן, אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד, אמרי לה מעיד הוא דאית ליה ארעא אחריתי, ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דניהוון תרוייהו בידיה, דכי אתי בעל חוב מאי דניחא ליה נישקול.
<h2>דף מז.</h2>
אמר רבי יוחנן אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה, עריס אין לו חזקה בן עריס יש לו חזקה, גזלן ובן גזלן אין להם חזקה, בן בנו של גזלן יש לו חזקה. אמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין לו חזקה, משכחת לה דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. היכי דמי גזלן, אמר רבי יוחנן שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא אמר כגון של בית פלוני שהורגין נפשות על עיסקי ממון. תנו רבנן אומן אין לו חזקה, ירד מאומנותו יש לו חזקה. עריס אין לו חזקה, ירד מעריסותו יש לו חזקה. בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם.
<h2>דף מח.</h2>
אמר רבא הילכתא תלוהו וזבין הוו זביניה זביני, ולא אמרן אלא בשדה זו, ובשדה זו נמי לא אמרן אלא דלא מרצי ליה זוזי, ולא אמרן אלא דלא הוה ליה לאישתמוטי אבל הוה ליה לאישתמוטי לא. והילכתא בכולהו הוו זביניה זביני ואפילו בשדה זו, דהא אשה כי שדה זו דמיא ואמר אמימר תלוה וקדיש הוו קידושיה קידושי, רב אמר קידושי לא הוו, הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושיה. אמר ליה רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא היכא דקדיש בביאה מאי, אמר ליה שוויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.
<h2>דף נא:</h2>
אמר רבא הילכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות, תרתי, לא קשיא כאן במעות טמונין כאן במעות שאינן טמונין, דאמר רב יהודה מעות טמונין לא קנתה שאינן טמונין קנתה, והילכתא קנתה והבעל אוכל פירות, במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות.
תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות. קבל מן האשה יחזיר לאשה, מתה יחזיר לבעלה. מן העבד, יחזיר לעבד, מת יחזיר לרבו. מן הקטן, יעשה לו בהן סגולה. וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשו כפירושן, ואם לאו יעשה פירוש לפירושן. דביתה דרבא בר רב הונא כי הוה קא שכבא אמרה הני כיפי דמרתא זבני ברתא, אתא לקמיה דרב אמר ליה אי אמידא לך ברתך עשה כפירושא, ואם לאו עשה פירוש לפירושא. מאי סגולה, רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכיל מינה תמרי.
<h2>דף נב.</h2>
ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב. אמר רב יוסף ואפילו חלקו, רבה אמר חלקו לא, והילכתא חלקו לא. תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם.
<h2>דף נב:</h2>
תנו רבנן אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אימא, עליו להביא ראיה, וכן אשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אימא, עליה להביא ראיה.
<h2>דף נד.</h2>
ההיא איתתא דאכלה דיקלא בתפשיחא תליסרי שנין, אתא ההוא גברא רפק תותי פורתא, אתא לקמיה דלוי ואמרי לקמיה דמר עוקבא אוקמיה בידיה, אתיא היא וקא צווחה, אמר לה מאי אעביד לך דלא אחזיקת ביה כי דמחזקי אינשי.
<h2>דף נה.</h2>
אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבא בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל, דינא דמלכותא דינא, דארשין דפרסאי ארבעין שנין, והני זיהרורי דזבינו ארעא לטסקא זבינייהו זביני, והני מילי לטסקא אבל לכרגא לא, מאי טעמא, כרגא אקרקף גברי מחית. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו שערי דכדא משתעבדין לכרגא.
<h2>דף נז.</h2>
שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן הרי הן שלש עדיות והן עדות אחת להזמה. (נ"ז.) ההוא שטרא דהוו חתימין עליה בי תרי, שכיב חד מינייהו, אתא אחוי דהאי דקאי וחד מעלמא וקא מסהדין על חתימות ידא דאידך, סבר רבינא למימר היינו מתניתין שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן, אמר ליה רב אשי מי דמי התם לא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי הכא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי.
<h2>דף נז:</h2>
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה בכל השותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה, לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר.
<h2>דף נח:</h2>
המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. המזחילה יש לה חזקה. סולם המצרי אין לו חזקה, ולצורי יש לו חזקה. חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית יש לה חזקה. איזו היא חלון מצרית, כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה, רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול להכנס בתוכה הרי זו חזקה. מאי קאמר, אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קאמר המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות, ורבי חנינא אמר מרזב אין לו חזקה מרוח אחת שאם היה ארוך מקצרו, ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אין עוקרו, ורב ירמיה מדפתי אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה לבנות תחתיו בונה, ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו. תנן (נ"ט.) המזחילה יש לה חזקה. בשלמא למאן דאמר הנך תרתי, לחיי, אלא למאן דאמר אם בא לבנות תחתיו בונה, היכי משכחת לה, הכא במזחילה של בנין עסיקינן דאמר ליה לא ניחא לי דתתרע אשיתאי.
<h2>דף נט:</h2>
לא יפתח אדם לחצר השותפין חלונות. לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין. בנה עלייה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין, אלא אם רצה בונה חדר בפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. מאי איריא חצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי, לא מיבעיא קאמר, לא מבעיא לחצר חבירו דלא אלא אפילו חצר השותפין נמי לא, דאמר ליה סוף [סוף] לא קבעית לאיצטנועי מינאי בחצר, קמ"ל דאמר ליה עד האידנא הוה בעינא לאיצטנועי מינך בחצר אבל בבית לא בעינא לאיצטנועי השתא אפילו בבית נמי בעינא לאיצטנועי מינך. ת"ר מעשה באדם אחד שפתח חלונות לחצר השותפין בא לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לו החזקת בני החזקת, בא לפני ר' חייא אמר לו יגעת ופתחת לך יגע וסתום. אמר רב נחמן ולסתום בפניו מאלתר הויא חזקה, שאין לך שסותמין אורו בפניו ושותק. (ס'.) לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, היה קטן לא יעשנו גדול, אחד לא יעשנו שנים, אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, היה קטן עושהו גדול, אחד עושהו שנים.
<h2>דף ס.</h2>
אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות, רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא, לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות, הרי זו בחזקתה. רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה, ורבנן, דמיפחית ולאו אדעתיה. אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים, רבי אמי הוה ליה ההוא זיזא דהוה נפיק למבואה, הוה ההוא גברא בשיבבותיה דהוה ליה זיזא דנפיק לרשות הרבים אתו בני רשות הרבים וקא מעכבי עילויה, אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה זיל קוץ, והא מר נמי אית ליה, בשלמא דידי למבואה נפיק וקא מחלי בני מבוי, גבאי דידך לרשות הרבים נפיק מאן מחיל גבך. רבי ינאי הוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים, הוה ההוא גברא אחרינא דהוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים וקא מעכבי עילויה, אתא לקמיה דרבי ינאי אמר ליה זיל האידנא ותא למחר, שדר קצייה לדידיה, למחר אתא לגביה אמר ליה זיל קוץ, והא מר נמי אית ליה, אמר ליה זיל חזי אי קיץ קוץ ואי לא לא תקוץ. מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר, מעיקרא סבר ניחא להו לבני רשות הרבים דיתבי תותי טוליה, כיון דקא קפדי שדר קצייה. ולימא ליה זיל קוץ דילך ודילי, סבר לה כרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (צפניה ב', א') התקוששו וקושו, קשט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא, איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזור ויוציא, רבי יוחנן אמר כנס מוציא, ר' שמעון בן לקיש אמר כנס אינו מוציא. אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברה לך, להוציא כולי עלמא לא פליגי דאם כנס מוציא, כי פליגי להחזיר כתלים למקומן ואיפכא איתמר, רבי יוחנן אמר אינו מחזיר רבי שמעון בן לקיש אמר מחזיר, רבי יוחנן אמר אינו מחזיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, רבי שמעון בן לקיש אמר מחזיר, הני מילי היכא דליכא רווחא אבל הכא הא איכא רווחא, והלכה כרבי יוחנן.
<h2>דף סא.</h2>
המוכר את הבית לא מכר את היציע, ואעפ"י שהיא פתוחה לתוכו, ולא את החדר שלפנים הימנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור. מאי יציע, הכא תרגימו אפתא, רב יוסף אמר ברקא חלילא, מאן דאמר אפתא כל שכן ברקא חלילא, מאן דאמר ברקא חלילא אבל אפתא מזדבנא.
<h2>דף סא:</h2>
אמר רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דמזבין ליה מידי לחבריה צריך למיכתב ליה לא שיירית בגו זביני אילין דקדמאי כלום. אמר רב דימי מנהרדעא (ס"ג:) האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה אף על גב דכתיב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה קני לך מתהום ארעא ועד רום רקיעא, מאי טעמא, בסתמה לא קני עומקא ורומא, אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא, אהני ארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות.
<h2>דף סד.</h2>
לא את הבור ולא את הדות ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא. יתיב רבינא וקא קשיא ליה, היינו בור היינו דות אמר ליה רבא תוספתא לרבינא תניא אחד בור ואחד דות (כקרקע) [בקרקע], אלא שהבור בחפירה ודות בבנין.
<h2>דף סה.</h2>
וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך, ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאילו שאין צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר, ר' עקיבא אומר אין צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. איתמר רב הונא אמר רב הלכה כדברי חכמים, ושמואל אמר הלכה כרבי עקיבא. אמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב הונא, והא זימנין אמרת קמיה דרב הלכה כרבי עקיבא ולא אמר לי ולא מידי, א"ל היכי תניתיה, אמר ליה איפכא, משום הכי לא אמר לך ולא מידי. א"ל רבינא לרב אשי לימא רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו לקוחות הן ואין להם דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה, והזהרו בהן שהלכות קבועות הן כהלכה למשה מסיני, ורב אמר יש להם, צריכה, דאי איתמר בההיא, בההיא קאמר רב דא"ל כי היכי דדארו ביה אבהתין דרינן ביה אנן אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל דמוכר בעין יפה הוא מוכר, ואי איתמר בהא בהא, קאמר שמואל אבל בההיא אימא מודה ליה לרב צריכא. א"ל רב נחמן לרב הונא הילכתא כוותין או הילכתא כותייכו, אמר ליה הילכתא כותייכו, כיון דשכיחיתון בי ריש גלותא שכיחי לכו דייני.
שני בתים זה לפנים מזה, שניהם במכר שניהם במתנה, אין להם דרך זה על זה וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר. חיצון במכר ופנימי במתנה מאי, סבור מינה אין להם דרך [זה] על זה, ולא היא, מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולה, אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב, הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב.
המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח, מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המיטלטלת, מכר את האיצטרוביל אבל לא את הקלת, מכר את התנור מכר את הכירים, ובזמן שאמר לו הוא וכל אשר בתוכו, הרי כולן מכורין. תנו רבנן המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא המפתח, מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, מכר את האיסטרובל אבל לא הקלת ולא את התנור ולא את הריחים, ר' אליעזר אומר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, בין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע.
<h2>דף ע.</h2>
בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו, מי אמרינן מיגו דיכול לומר לו נאנסו כי אמר לו החזרתים לך נאמן, או דילמא מצי אמר ליה שטרא בידי מאי בעי, אמר ליה וליטעמיך דאי אמר ליה נאנסו מי מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי, אמר ליה וסוף סוף כי אמר ליה נאנסו לאו שבועה בעי, אלא מהימן בשבועה הכא נמי מאי מהימן מהימן בשבועה.
<h2>דף ע:</h2>
איתמר שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו, דייני ארץ ישראל אמרי נשבע וגובה מחצה. סברוה דכולי עלמא אית להו דנהרדעי דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון, מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי ומר סבר לא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, לא דכולי עלמא לא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי והכא בהא קמיפלגי, דמר סבר אי איתה דפרעיה לעדים הוה אמר להו, ומר סבר אימר מלאך המות הוא דאנסיה. שלח רב הונא בר אבין המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתי לך נאמן, ושטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה כולו, תרתי, שאני התם אי איתה דפרעיה לעדים הוה אמר להו. אמר רבא הילכתא נשבע וגובה מחצה, אמר מר זוטרא הלכה כדייני גולה, אמר ליה רבינא למר זוטרא והאמר רבא נשבע וגובה מחצה, אמר ליה אנן כדייני גולה מחצה מתניתן לה.
<h2>דף עא.</h2>
במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן, מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה, פירש רבי יהודה בן נקוסא לפני רבי זה פירש וזה לא פירש, האי זה לא פירש וזה לא פירש הוא, אלא זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש. ההוא דאמר להו הבו ליה ההוא ביתא בר מאה גולפי לפלניא, אשתכח מחזקא מאה ועשרין, אמר מר זוטרא מאה אמר ליה מאה ועשרין לא אמר ליה, אמר ליה רב אשי למר זוטרא מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן, אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב.
<h2>דף עג.</h2>
המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצפין ולא את האנתיקי, ובזמן שאמר לו וכל מה שבתוכה הרי אילו מכורין. תורן אסקריא, וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ז, ה') ארז מלבנון לעשות תרן עליך. נס אדארא, וכן הוא אומר (שם ז') שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס. עוגין, תני רבי חייא אילו עגונין שלה, וכן הוא אומר (רות א', י"ג) הלהן תעגינה. ואת כל המנהיגין אותה, אמר רבא אילו המשוטות, וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ז, ח') אלונים מבשן עשו משוטיך. (ע"ז:) אנתיקי, אמר רב פפא עיסקא דאית בה. ובזמן שאמר לו וכל אשר בתוכה הרי אילו מכורין. תנו רבנן המוכר את הספינה מכר את האסכלה ואת בור המים אשר בתוכה, רבי נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית, סומכוס אומר המוכר את הספינה מכר את הדוגית, היינו ביצית היינו דוגית, אמר רבא ביצית ודוגית חדא מילתא היא, מיהו ר' נתן דתנא בבלא הוא קארי לה ביצית כי דאמרי אינשי ביצאתא דמישן, סומכוס דתנא דארץ ישראל הוא קארי לה דוגית דכתיב (עמוס ד', ב') ואחריתכן בסירות דוגה.
<h2>דף עה:</h2>
איתמר ספינה, רב אמר כיון שמשך כל שהו קנה, ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך. והילכתא בהמה דקה ובהמה גסה נקנית במשיכה, (קידושין כ"ה:) דאשכחינהו שמואל לתלמידיה דרב אמר להו מאי אמר רב בבהמה גסה, אמרי ליה במשיכה, ואנן במסירה תנן, איהו נמי במסירה דרש והדר ביה מהא, וחכמים אומרים זה וזה במשיכה.
<h2>דף עו:</h2>
אמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני ליה וכל שעבידא דאית ביה. אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני, עני רב מרי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך, אמר ליה אין לצור ולצור.
<h2>דף עז.</h2>
אמר אמימר הילכתא אין אותיות נקנות בחליפין. אמר ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא, אמר ליה גמרא, רב אשי אמר סברא נמי איכא, מאי טעמא, מילי נינהו ומילי במילי לא מיקניין בשטר. ואגב ארעא מיקניין, דהא מטבע לא ניקני בחליפין ואגב ארעא מיקנין, (ע"ז:) כי הא דרב פפא הוו להו תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינון לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפקא לאפיה עד תווך.
אמר אמימר אין אותיות נקנות במסירה, אמר ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא, אמר ליה גמרא, רב אשי אמר סברא נמי איכא, מאי טעמא, אותיות מילי נינהו, ומילי במילי לא מיקניאן. איני והאמר רבה בר יצחק שני שטרות הן, אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר, חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, על מנת שתכתבו לו את השטר, חוזר בין בזה ובין בזה, ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן, ואידך אם קדם מוכר וכתב לו את השטר ללוקח כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר ואעפ"י שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא, וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, באגב מיקנו דהא אין מטבע נקנה בחליפין, ובאגב מיקני כי הא דרב פפא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך. ולית הילכתא כאמימר ואותיות נקנות במסירה כרבי, דהיכא דיהב ליה לחבריה שטר במתנה ומסריה ניהליה בפני עדים קנייה, ואף על גב דלא קנו מיניה, דקיימא לן (גיטין פ"ו:) דהילכתא כרבי אלעזר בגיטין דאמר עידי מסירה כרתי.
<h2>דף פג:</h2>
המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש. מכר את הקנה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה.
ארבע מידות במוכרין מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, לוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות, מוכר יכול לחזור בו. רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אין אחד מהם יכול לחזור בו. שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין, שניהם יכולין לחזור בהן.
<h2>דף פד.</h2>
אמר רב חסדא מכר לו שוי חמש בשש והוקרו ועמדו על שמונה, מי נתאנה, לוקח, לוקח יכול לחזור בו אבל לא מוכר, דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא הדרת בך השתא הדרת בך, ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו. ואמר רב חסדא מכר לו שוי שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש, מי נתאנה מוכר, מוכר יכול לחזור בו.
יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן, נימא מתניתין רבי היא ולא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לעניין תרומה וכדרבי אילעא דאמר רבי אילעא מנין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה, שנאמר (במדבר י"ח, ל"ב) ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה, אבל לעניין מקח וממכר איכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא.
<h2>דף פד:</h2>
המוכר פירות לחבירו, משך ולא מדד קנה, מדד ולא משך לא קנה, ואם היה פיקח שוכר את מקומו. הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום, ואם היה מחובר לקרקע ותלש ממנה כל שהו קנה. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה.
<h2>דף פח.</h2>
הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום ובעל הבית אחד לשנים עשר חדש, רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך. (פ"ח:) וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין נותן לו גידומין אחד מעשרה בלח, ואחד מעשרים ביבש, מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה, למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. מאי גידומין, אמר רבי אבא בר ממל אמר רב אחד מעשרה, ליטרא לעשר ליטרין.
<h2>דף פח:</h2>
אמר רבי לוי קשה עונשן של מידות יותר משל עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהם אלה, מאי משמע דהאי אל לשון קשה הוא, דכתיב (יחזקאל י"ז, י"ג) ואת אילי הארץ לקח, בעריות נמי הכתיב בהו אלה, ההוא למעוטי מדות מכרת, אלא מאי אולמייהו, הני סגי להו בתשובה והני לא סגי להו בתשובה. ואמר רבי לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא.
<h2>דף פט.</h2>
תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין, ת"ל (דברים כ"ה, ט"ו) איפה שלימה. מנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות מן הדמים, או הריני גודש במקום שמוחקין להוסיף על הדמים, שאין שומעין לו ת"ל וצדק. תנו רבנן מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין, ת"ל אבן שלימה, מנין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות מן הדמים, או הריני מכריע במקום שמעיינין להוסיף על הדמים, ת"ל איפה שלימה וצדק.
אמר רב חנינא מסורא לא יהיה לך בביתיך מה טעם, משום איפה ואיפה. לא יהיה לך בכיסך מה טעם, משום אבן ואבן, אבל אבן שלימה וצדק יהיה לך.
תנו רבנן אבן שלימה וצדק יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמים למדות ואין מעמידין אגרדמים לשערים. דבני נשיאה אוקמו אגרדמים בין למדות ובין לשערים, אמר ליה שמואל לקרנא פוק דרוש להו מעמידין אגרדמים למדות ולא לשערים, נפק דרש להו מעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים, אמר ליה מה שמך קרנא, תיפוק ליה קרנא בעיניה, נפק ליה קרנא בעיניה, ואיהו כמאן סברה כי הא דאמר רבי אמי בר אבא אמר רבי יצחק חזרו לומר מעמידין אגרדמים בין למדות ובין לשערים מפני הרמאין. תנו רבנן היה מבקש ממנו ליטרא נותן לו ליטרא, חצי ליטרא נותן לו חצי ליטרא, רביע ליטרא נותן לו רביע ליטרא, מאי קמ"ל דעד הכי מתקנינן מתקאלי. תנו רבנן היה מבקש ממנו שלשה רביעי ליטרא לא יאמר לו שקול לי שלשה רביעי ליטרא אלא שוקל ליטרא ונותן רביע ליטרא עם הבשר, היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכריעה, אלא שוקל לו עשר בבת אחת ונותן הכרעה אחת לכולן.
תנו רבנן נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים גבוהה מן הארץ שלשה טפחים קנה ומתנה שלה שנים עשר טפח, של צמרים ושל זגגים תלויה באויר שני טפחים גבוהה מן הארץ שני טפחים קנה ומתנה שלה תשעה טפחים, ושל חנוני ושל בעלי בתים תלויה באויר טפח גבוה מן הארץ טפח קנה ומתנה שלה ששה טפחים, של טרטני ושל זהבים תלויה באויר שלש אצבעות וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות קנה ומתנה שלה איני יודע, אלא הא קמייתא דמאי, אמר רב פפא דגרומני.
<h2>דף פט:</h2>
תנו רבנן אין עושין משקלות לא של [ב]עץ ולא של אבר ולא של גסטרון ולא של שאר מיני מתכות, אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית. תנו רבנן אין עושין מחק של מתכת מפני שהוא מכביד, ולא של דלעת מפני שהוא מקל, אבל עושה של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע. תנו רבנן אין עושין מחק צדו אחד רחב וצדו אחד קצר, ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחית את הלוקח, ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחית את המוכר, ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאין, אוי לי אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. אמר או לא אמר, אמר רב נחמן בר יצחק אמר ומהאי קרא (הושע י"ג, י') כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. תנו רבנן לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, במדה זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. במשקל, שלא יטמין משקלותיו במלח. במשורה, שלא ירתיח. והלא דברים קל וחומר ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה קל וחומר להין וחצי הין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית לוג על אחת כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר רב לא יעשה אדם מידה חסירה ויתירה בתוך ביתו, ואפילו כעביט של מימי רגלים.
<h2>דף צ.</h2>
אמר שמואל אין מוסיפין על מידות יתר משתות ולא על מטבע יתר משתות והמשתכר אל ישתכר יתר משתות.
<h2>דף צ:</h2>
תנו רבנן אוצרי פירות ומקטיני איפות ומפקיעי שערים ומלוי ריביות, עליהם הכתוב אומר (עמוס ח', ז') נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם.
<h2>דף צב.</h2>
המוכר פירות לחבירו ולא צימחו, אפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן, רבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאין נאכלין חייב באחריותן.
איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, רב אמר הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך.
<h2>דף צו.</h2>
איתמר המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה, אמר רב שלשה ימים הראשונים ברשות מוכר מכאן והילך ברשות לוקח, ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברא שוור, עבד רב יוסף עובדא בחמרא כשמואל בשיכרא כוותיה דרב. (צ"ז:) המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו, ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות, אם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת, ישן משל אשתקד, מיושן משל שלש שנים. אמר רבי יוסי ברבי חנינא (צ"ח.) לא שנו אלא בקנקנים דלוקח, אבל בקנקנים דמוכר מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך. אמר רבא האי מאן דיהב ליה חביתא דחמרא לסביא לזבונה ותקיף אפלגא או אתלתא, דינא הוא דמקבל לה דאמר ליה מידע ידעת דהכי הוא דנפיק לי, והני מילי דלא שני בה, דלא תתי ביה בברזא להדי שמרים ולא ברזא לרוחא דשותא דלא נקטה לפתילתא בפומיה, אבל שני בה לא, והני מילי דלא הוה קא נפקא ליה אבל הוה קא נפקא ליה ולא אפקה, לא.
<h2>דף צח.</h2>
ואמר רבא האי מאן דמקביל חמרא מחבריה לאמטויי לדוכתא אחריתי דיקיר, ואדאזל זל, דינא הוא דמקביל ליה משום דאמר ליה מידע ידעת דרוחא הוא דקבילתיה. איבעיא להו חלא מאי, אמר ליה רב הילל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן חלא לא, כמאן כרבי חייא בר יוסף דאמר חמרא במזליה דמריה קאי. איכא דאמרי אמר ליה רב הילל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן אפילו חלא, כמאן, כרבי חנינא.
<h2>דף צט.</h2>
מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו, נכנס בשעה שבני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואין מכניס בהמתו ומשקה מבורו, אבל ממלא ומשקה מבחוץ, זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת. פותחת למאי, אמר רבי יוחנן שניהם לבור, בשלמא בעל הבור דלינטרו מי בורו, אלא בעל חצר למאי עביד, אמר רבי אלעזר משום חשד אשתו. (צ"ט:) מי שיש לו גנה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואין מכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לחצר אחרת, והחיצון זורע את הדרך, נתנו דרך מן הצד מדעת שניהם, נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת, וזה וזה אינן רשאין לזרעה.
<h2>דף צט:</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל אמה בית השלחין אני מוכר לך, נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה. אמה בית הקילון אני מוכר לך, נותן לו אמה אחת לתוכה ואמה אחת חציה מכאן וחציה מכאן לאגפיים. ואותן אגפים מי זורען, רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורען, ורב נחמן אמר שמואל בעל הקרקע נוטען. מאן דאמר זורען וכל שכן נוטען ומאן דאמר נוטען אבל זורען לא.
ואמר רב יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה, מתקנן מאותה שדה, בידוע שלא כלו אגפיה אלא באותה שדה. מתקיף לה רב פפא אמאי, לימא ליה מיא דידך אשפלוה לארעא אלא אמר רב פפא שעל מנת כן קבלה עליו בעל השדה.
מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו. דרך היחיד ארבע אמות, דרך הרבים שש עשרה אמה, דרך המלך אין לה שיעור, דרך הקבר אין לה שיעור, והמעמד, דייני ציפורי אמרו בית ארבעת קבין.
<h2>דף ק.</h2>
דרך היחיד ארבע אמות, דרך מעיר לעיר שמונה אמות, דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמה. דרך היחיד ארבע אמות. תניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו, אמר רב הונא הלכה כאחרים. תניא דייני גולה אמרו שני גומדים ומחצה, אמר רב הונא הלכה כדייני גולה, והאמר רב הונא הלכה כאחרים, אידי ואידי חד שיעורא.
<h2>דף ק:</h2>
תנו רבנן המוכר קברו ודרך קברו בית הספידו ומקום מעמדו, באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה.
<h2>דף קב:</h2>
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אינן נמדדין עמו, פחות מכן, נמדדין עמו, אבל אם אמר לו כבית כור עפר, אפילו היו שם נקעים יתר מעשרה טפחים או סלעים יתר מעשרה טפחים הרי אילו נמדדין עמו. (ק"ג:) בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל, פחות כל שהו ינכה, הותיר כל שהו יחזיר, ואם אמר לו הן חסר הן יתיר, אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה, הגיעו, יתר מכן יעשה חשבון. איבעיא להו בית כור עפר סתמא מאי, ת"ש (ק"ד.) בית כור אני מוכר לך, כבית כור עפר אני מוכר לך, הן חסר הן יתיר אני מוכר לך, אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה, הגיעו, יתיר מכאן יעשה חשבון, אלמא סתמא נמי כהן חסר הן יתיר דמי, ש"מ.
<h2>דף קג:</h2>
מהו מחזיר לו, מעות, ואם רצה מחזיר לו קרקע. ולמה אמרו מחזיר לו מעות, כדי לייפות כוחו של מוכר, שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי רבי עקיבא בית רובע, מחזיר לו את הקרקע, ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל המותר.
<h2>דף קד:</h2>
מדה בחבל הן חסר הן יתיר, ביטל הן חסר הן יתיר את מדה בחבל. הן חסר הן יתיר מדה בחבל, ביטל מדה בחבל את הן חסר הן יתיר, וכדברי (בית) [בן] ננס.
<h2>דף קו.</h2>
בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו, עד שתות ינכה. איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות, ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות. רב הונא אמר שתות כפחות משתות קסבר פחות משתות ושתות עצמו הגיעו, יתר משתות ינכה, רב יהודה אמר שתות כיתר על שתות קסבר פחות משתות הגיעו ויתר על שתות ינכה. מיתיבי פיחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו, והא שום הדיינין דשתות כיתר על שתות הוא, אמר לך רב הונא וליטעמיך הא הגיעו קתני, אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין, כשום הדיינין לשתות, ולא כשום הדיינין דאילו התם בטל מקח והכא הגיעו. רב פפא זבן ארעא מההוא גברא אמר ליה כמה הויא, אמר ליה עשרין גריוי משחיה, אשכח חמיסר, אתא לקמיה דאביי אמר ליה סברת וקבילת, והא פחת שתות תנן, הני מילי היכא דלא קים ליה בגוה מר הא קים ליה בגוה, והא ועשרים אמר לי, דשויא כעשרין קאמר לך.
<h2>דף קו:</h2>
תניא רבי יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן, מאי טעמא, אמר רבי אלעזר כתחילה של ארץ ישראל מה להלן בגורל אף כאן בגורל, אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים וכל ישראל אף כאן בקלפי ואורים ותומים וכל ישראל, אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי.
איתמר האחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים, רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר מקמצין, א"ל רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה בתלתא דקיימין ונחות תרי מינייהו לנכסי ופלוג ולא הוה אידך למיפלג בהדיהו הכי נמי דבטלה מחלוקת, אמר ליה התם מעיקרא אדעתא דתלתא נחיתו הכא לאו אדעתא דבי תלתא נחיתו. אמר ליה רב פפא לאביי לשמואל דאמר מקמצין אלמא קם דינא, והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה, כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, אמר ליה התם עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח.
<h2>דף קז.</h2>
איתמר שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב של אביהם ונטל חלקו של אחד מהם, רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר ויתר, רב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. רב אמר בטלה מחלוקת, קסבר האחין שחלקו לקוחות הן וכלוקח שלא באחריות דמו, ורב אסי מספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו הילכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות.
אמר רב פפא הילכתא ככל הני שמעתתא מקמצין, אמימר אמר בטלה מחלוקת, והילכתא בטלה מחלוקת.
תנו רבנן שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים, בטל יחיד במיעוט. אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה, בטל היחיד במיעוטו, אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים, תידון במנה, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר נידון בתשעים, אחרים אומרים עושין שומא ביניהם ומשלשין. אמר רב הונא הלכה כאחרים, אמר רב אשי טעמא דאחרים לא ידעינן הלכה נימא כוותיהו. תניא דייני גולה אמרו עושין שומא ביניהן ומשלשין, אמר רב הונא הלכה כדיני גולה, אמר רב אשי טעמא דדייני גולה לא ידעינן הילכתא נימא כוותיהו.
<h2>דף קמז:</h2>
ואף על גב דאמר שמואל (ב"ב קמ"ז:) המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש נמי מוחל, מודה שמואל שאם נתנו לו במתנת שכיב מרע שאין היורש מוחל. תניא (קנ"ו:) אמר להם רבי אליעזר לחכמים מעשה במרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה ולא היו אצלו שיתנם, ובאו ושאלו לחכמים אמרו לו אין להם תקנה עד שתקנם אגב קרקע, הלך ולקח בית רובע סמוך לירושלם אמר צפונה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות, דרומה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות, ומת, וקיימו את דבריו, אמרו לו משם ראיה מרוני בריא היה. אמר רב יהודה (קידושין כ"ו:) מעשה באדם אחד שחלה בירושלים כר' אליעזר, ואמרי לה שהיה בירושלים כרבנן, והיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה ולא היו אצלו שיתנם, ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אין לו תקנה עד שיקנם על גב קרקע, הלך ולקח בית רובע סמוך לירושלים, אמר צפונה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות דרומה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומת, וקיימו את דבריו.
<h2>דף קע.</h2>
רב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה ברבי אבא זוזי אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר ליה פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו, ואי לא אתו לא מהימננא והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, אמר ליה אנא בההיא כשמעתיה דמר סבירא לי דאמר רבי אדא בר אהבה אמר רבי האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו, והאמר רב גידל אמר רב הלכה כדברי חכמים ואף רבי לא אמר אלא לברר, אמר ליה אנא נמי לברר קאמינא.
